כשאני כותב על נושא אני כותב בדרך כלל הנושא עצמו, על הבעיה ועל הפתרונות האפשריים. והנה החלטתי שהפעם אני כותב לכם. ישירות. בני החמישים פלוס, שלא נמצאים בקשר עם הילדים או הנכדים שלהם, או שהקשר מאוד רופף.
לפני כמה ימים, דיברתי בתוכנית הרדיו שלי ברדיו תל אביב 102FM על הורים שמנשלים אחד מהילדים שלהם מהצוואה. הנושא של סכסוכים ועימותים בין בני משפחה, עד כדי מצב של נתק, עם הילדים והנכדים, הוא אחד הנושאים המורכבים והקשים ביותר. מבחינתי, ברור, שאין הורה, בעולם כולו, שהיה רוצה להגיע למצב שבו הוא לא בקשר עם אחד מהילדים שלו, ובטח עד כדי כך שהוא בוחר להעניש אותם או לגרום להם לשלם מחיר (אף אם מוצדק) על הנתק הזה בנישול מהירושה.
כל הורה, שהיה יכול לבחור אם להיות בקשר עם הבן או הבת שלו ולהיות בקשר עם הנכדים שלו, היה רוצה שזה יקרה. הכי רוצה בעולם.
המצב בו הורה בוחר לנשל את הילד שלו או התנות את הצוואה שלו בכל מיני תנאים קשים, נובע מרגש של כעס גדול מאוד על הילד או הנכד שלא בקשר, בעיקר מתוך חשיבה שזו הדרך היחידה להעביר את המסר אליהם.
יש המון סיבות להתרחקות מילד, אלו יכולות להיות תחושות אישיות וסובייקטיביות של הילד כלפינו כהורים, גם אם לא התכוונו לפגוע או להרע, בגלל דברים שזכורים לילד מהעבר (מהילדות – העדפה של בן משפחה אחר, פגיעה בתקופה שהיה זקוק לסיוע, אי מתן הסיוע לו ציפה, אי תמיכה רגשית כמו שהוא ציפה ולעיתים די בדעות או בהשקפות עולם אחרות), אלו יכולים להיות דברים בהווה (מחלוקת בנוגע לבן או בת הזוג, מחלוקת כלכלית, אמירה או שיח שהילד נפגע ממנו). הילד או הילדה שלכם בחרו שלא לשתף, אלא פשוט התרחקו.
ישנן סיבות שניתן תיאורטית לראות כ"מוצדקות" ואחרות שלא, כך או כך, מדובר בתחושות סובייקטיביות, והתוצאה הקשה, היא אותה תוצאה. בסופו של יום, אתם לא בקשר עם הילד או הילדה שלכם. אתם לא בקשר עם הנכדים שלכם. יכול להיות שזה גם "סתם" לא הקשר שרציתם להיות בו איתם, כאשר ייחלתם לקשר טוב והדוק בהרבה.
ההתנגדות של הילד שלכם לקשר, נובעת בדרך כלל ממגננה. מכעס. מפגיעות גדולה. היא לעולם לא נובעת משנאה. בתפיסה של הילד או הילדה שלכם הדרך הטובה ביותר להגן על עצמם היא על ידי התרחקות ונתק, סוג של הימנעות מ"עימות", התרחקות מסיטואציה שהייתה לו לא נעימה, אולי גם נובעת מהשפעות חיצוניות.
בנוגע לנכדים, בשונה מילדים, יש לכם כלי משפטי, שאתם יכולים להשתמש בו, כדי לכפות על הילד שלכם, לאפשר לכם לראות את הנכדים. האם זה ישיג את המטרה שלכם ליצירה וחידוש של הקשר עם הנכדים שלכם? האם הילד שלכם יעודד את המפגשים האלו? אני סבור, וכך גם נוכחתי מניסיוני בתחום, שמה שיושג בכח, לעולם לא יביא לתוצאה הטובה ביותר שאתם יכולים להשיג. אתם יכולים גם להעניש את הילד שלכם על הנתק בנישול מהצוואה, אבל האם זה יסייע לכם? האם זה יפיג לכם את הבדידות היום? האם זה יחזיר לכם את הילד שלכם וייתן לכם זמן עם הנכדים כשאתם בחיים ובבריאות טובה? התשובה השלילית לצערי, ברורה.
והנה כמה נקודות חשובות לחשוב עליהן:
- הכל אפשרי / הכל הפיך – זאת לא סיסמה. זאת מציאות. לא משנה כמה זמן אתם בנתק, לא משנה מה סוגו, לא משנה מה התוכן של הריב ומה קרה בעבר, את הכל אפשר לשנות. את זה אי אפשר להגיד על כל סכסוך או ריב. בניגוד לכל מערכת יחסים אחרת, בבסיס הקשר של הורה וילד יש גרעין שהוא חזק מהכל. אותו גרעין קיים שם ולאורך השנים נעטף בשכבות של ויכוחים, ריבים, פגיעות, היעלבויות, נקבר מתחת לשכבות שליליות. אין הורה שלא רוצה קשר עם הילד שלו, מי כמוכם יודע זאת, ואין ילד שלא רוצה קשר עם ההורים שלו, תהיו בטוחים גם בזה. עוד דבר בטוח, הוא שאם לא תנסו ולא תעשו כלום, זה לא יקרה.
- לזמן משמעות אדירה – אין דרך לכתוב על הזמן שלא תשמע לכם דרמטית. הזמן הוא הנתון הכי משמעותי ביכולת להחזיר את הקשר עם הילד שלכם, ביכולת לשפר את מערכת היחסים ביניכם. לא משנה מה עבר ביניכם, כל יום, ממש כל יום, מקטין את סיכויי ההצלחה לחידוש הקשר. בסכסוכים וריבים רבים, צריך לעבור בדרך כלל זמן, כדי שהכל יירגע לפני שפותרים את הדברים. במקרים הללו, בדיוק ההפך הוא הנכון. כל יום שעובר מקשיח עמדות, מעמם את הקשר של הילד עם הוריו ומגדיל את הפער הרגשי.
- האם אתם יכולים לבד? השאלה הנכונה היא האם אתם צריכים לעשות את זה לבד? התשובה הנכונה היא כן. האם זה ריאלי שתעשו את זה לבד? התשובה היא שכנראה שלא. יכול להיות שניסיתם.אני מאמין לכם שניסיתם. אגלה לכם את האמת הכואבת אבל המציאותית, אם הייתם יודעים איך לגשת לילדים שלכם, אם הייתה ביניכם תקשורת טובה, לא הייתם במצב הזה. זה בכלל לא קשור אליכם, כשאתם באים לברך הם שומעים קללה, יש כאן היסטוריה ומטענים.
- האם משנה הסיבה להתדרדרות מערכת היחסים – הסיבה להתרחקות וההתדרדרות של הקשר ממש לא משנה. יש רשימה סגורה של סיבות, באופן לא מפתיע, בכל סוגי הקשרים, יש את אותן הסיבות בדיוק, אותן "הצדקות" לנתק. הסיבה שבגללה הילד שלכם בחר להתרחק ממש לא משנה. היא חלק קטן בתהליך ובבניית האסטרטגיה.
- תהליך, תהליך, תהליך – אין קסמים. יש תהליך. נקודת ההתחלה קשה גם ככה. קרוב לוודאי שההתחלה תהא מורכבת, קשה ויתכן שאף לא נעימה, אבל המטרה הסופית ברורה ושווה את זה. לכן, אל תבואו בציפייה שמחר בבוקר מערכת היחסים ביניכם
תהיה נפלאה, כפי שחלמתם ורציתם. לעיתים לוקח חודשים עד שמצליחים לרכך את ההתנגדות הראשונית.
אז איך זה אמור להתנהל?
המטרה המרכזית של ההליך היא להחזיר "קצה" תקשורת עם הבן או הבת שלכם, או לחזק אותו באופן משמעותי, בין אם על ידי פגישה, שיחת טלפון, התכתבות. לשם כך, כתלות בסוג הנתק, צריכים לבנות אסטרטגיה מתאימה וספציפית לכם.
- ניתוח הקשר – כדי לבחור את הדרך הטובה ביותר לחדש ולחזק את הקשר, צריכים להבין את הסיטואציה, הנפשות הפועלות (האם גם בן או בת הזוג רלוונטיים להיעדר התקשורת, האם ישנם נכדים שגם איתם נוצר נתק, מהו טיב הקשר עם האחים הנוספים ככל שיש), אופי הקשר (העדר הקשר), סוגיות פרקטיות (מקום מגורים, מצב כלכלי) ועוד. בהתאם לניתוח הקשר, מגבשים את אסטרטגית הפניה אל הילד.
- אסטרטגית הפניה – באסטרטגיה לא חשובה ההצלחה, חשוב אי הכישלון של הפניה הראשונה. כלומר, לא צריך לדאוג עם הבן או הבת יסכימו לבוא ולדבר, אלא צריכים לוודא שלא יחסמו את התהליך. ברגע שהם לא חסמו את המשך התהליך, אנחנו רגל וחצי בדרך להצלחה. אנחנו מגבשים את האסטרטגיה על-פי 5 שאלות:
- מי פונה – מי האדם הנכון לפנות לילד שלכם ולעורר מולו את התהליך לחידוש ושיפור הקשר. האם זה נכון שאתם תפנו אליו, אולי בן משפחה אחר (אח או אחות שלו, דוד), חבר של המשפחה, שכן או שאנחנו נפנה. אנחנו נבחר את האדם שסביר שיצליח להביא את התוצאה הטובה ביותר.
- למי פונים – ברגע שמבינים את הרקע להתרחקות במערכת היחסים, אפשר להחליט האם פונים ישירות לבן או לבת שלכם, או לנכדים (אם הם גדולים) או לבן או בת הזוג שלהם. העדיפות הראשונה צריכה להיות פניה לילד שלכם אולם,
לעיתים, שימוש בצד שלישי יכול לרכך את הפניה ולהפוך את הניסיון למוצלח יותר.
- איך פונים – אופן הפניה הוא קריטי. הפניה הישירה והטובה ביותר היא דרך הטלפון, מהסיבה הפשוטה שזו פניה ישירה, אישית ומחייבת. החיסרון הוא שהשליטה במועד סיום השיחה נמצאת אצלו, כלומר, הוא יכול לנתק את הטלפון
בכל שלב. מכתב או הודעה, לעומת זאת, מחייבת אותו לקרוא את המסר במלואו (מעטים האנשים שיקבלו משהו לקרוא ולא יקראו את כולו) ואז על חשבון האישי אנחנו מרוויחים העברת מסר ברורה.
- מה אומרים או כותבים – במרבית המקרים הכישלון בפניה נובע מהתוכן של השיחה או המכתב, שנתפסים על ידי הילד שלכם כמאשים/ מניפולטיבי/ מצטדק. לכן צריכים להחליט האם נכון שתהא פניה קצרה ועניינית שמבקשת לפתוח שער לשיח והדברות או פנייה ארוכה ומפורטת, מנוסחת בצורה מדויקת שלא תוכל לגרום לצד השני להרגיש תחושות שליליות.
- מתי פונים – ההחלטה האחרונה היא מועד הפניה. האם עורכים את הפנייה מיידית? האם מחכים לתזמון "נכון" או נוח, כמו אירוע משפחתי, יום הולדת, מעבר דירה וכן הלאה. לתזמון חשיבות אדירה כדי למקסם את הקשב שבו יהיה הילד שלכם כלפי הפניה.
- תחילת התהליך – לאחר גיבוש האסטרטגיה, נעשית הפניה לילד או לילדה שלכם ומתחיל התהליך, תוך מעקב אחרי התגובות והתשובות. המטרה היא לגרום לילד או לילדה שלכם לחדש ולחזק את הקשר אתכם.
לסיום, חשוב לי להבהיר שלא מדובר בטיפול. בשביל טיפול משפחתי צריכים לפחות שני צדדים. מדובר בפתרון פרקטי עכשיו למציאות כואבת.
אז כרגע עומדות בפניכם 2 חלופות פעולה בכדי לחדש ולהחיות את הקשר עם הילד או הילדה שלכם:
- לפעול ישירות מול הילד שלכם. אם אתם מרגישים שעוד לא מיציתם את הניסיונות שלכם, אל תחכו. נסו. תפנו, תדברו תכתבו, תיעזרו בטיפים הרבים שפירטתי כאן. האם זה יכול לגרום לנזק? התשובה היא שכן, אבל עדין זה חלק מהמסע שלכם, זה שאתם חייבים לעשות, לדעת שמיציתם את כל יכולותיכם בכדי לנסות ולהציל ולעורר את הקשר עם הילד שלכם.
- להיעזר בידע ובניסיון שלנו, לסייע לכם, כצד שלישי, בחידוש הקשר עם ילדיכם. ניתן לפנות אלינו בוואטסאפ – בשליחת הודעה לנייד שמספרו: 058-4150071 ונחזור אליכם. הזמינות בהודעה היא הגבוהה ביותר או בהודעה טלפונית, תתקשרו אלינו – 077-5151333 תשאירו לנו הודעה קולית, ונחזור אליכם.
[pojo-form id="5981"]
רוצים להאזין לדיון בתוכנית הסכסוכים רדיו תל אביב 102FM בהנחיית יניב שוורצמן